לפני כחודש וחצי, הגב, האגן והמותניים שלי נעצרו והתריעו: `יש פה בעיה פה למטה, היי עצרי...`
אני לא עצרתי. לא כי לא רציתי. אך תנאי החיים, הלוז שהיו לפני אפשרו בדיוק את ההיפך.
2 אצבעות בבטן התחתונה ותדחפי. כשאמרו לי את זה חשבתי ששוב מתבלבלים. היי.. אנ`לא בהריון...
היו אלו המילים של מיכאל, אוסטאופט ידוע שביקש ללמד אותי מה טוב לגב שלי דרך הבטן, תוך כדי שהוא מסביר תרגיל
נשימה שמרפה את שרירי הבטן הפנימיים במחוברים לעמוד השדרה.
לפני כחודש וחצי, הגב, האגן והמותניים שלי נעצרו והתריעו: `יש פה בעיה פה למטה, היי עצרי...`
אני לא עצרתי. לא כי לא רציתי. אך תנאי החיים, הלוז שהיו לפני אפשרו בדיוק את ההיפך.
אבל גם לא שמעתי את עוצמת הבקשה..
התוצאה: כיום הם מקבלים הרבה מאד תשומת לב.
הם השיגו את מה שרצו. התייחסות מוגברת לאזורי הגוף האלו. איך?
דרך תרגילי הרפיה, מתיחה, ו-נשימה.
בחודש הזה אני לא אמורה לנוע באופנים אחרים מעבר להנחיות האלו.
אני מכורה לתנועה. לכל סוגי התנועות. רק התרגלתי כל כך שתנועת הריקוד החיצונית במרחב היא חמצן בשבילי.
הופ הופ טרללה, התרגלתי מדי, רק מתרגלים קצת יותר מדי והופ, החיים שבים ומראים שהדבר היחיד הקבוע הוא שינוי.
כשאנחנו חיים באופן הרמוני השינוי קורה באופן הרמוני, באופן כזה שאנחנו מרגישים גם סוג של משהו קבוע מוצק יחד עם אותו שינוי. הוא קורה בעדינות, כמשהו הנובע מאנרגיית חיים בתוך האיזון ההרמוני שלה.
כשמשהו באיזון ההרמוני מופר, השינוי הרבה פחות הרמוני.
והנה- מצב חדש, שונה מאד. מתנועה חיצונית ריקודית כמעט תמידית למצב אחר, נייח יותר.
מיכאל האוסטאופט נתן לי תרגיל אחד כזה פשוט ובסיסי.
תוך כדי שאני עושה אותו, נזכרתי בדבריו של חבר שסיפר על מורה של אמנויות הלחימה שהגיע לישראל להנחות סמינר והראה לתלמידיו בזמן אמת איך הוא מעביר את הנשימה בין איברים שונים בגוף. המחשבות הלכו ונפתחו, רצף של אסוציאציות הסוקרות עוד ועוד שיטות, תיאוריות והבנות על
נשימה.
אני לא רוצה לכתוב על הנשימה ככלי תרפויטי, גם לא ככלי חוויתי, אלא כמזון הגוף. ובעיקר על האפשרות שיש לנו לרקוד איתה דרך הגוף.
אם נרגיש לרגע כמו דגים: כדאי. נו מה אכפת לכם? זה נעים אפילו...
דגים נושמים לא רק דרך הפה. הם נושמים גם דרך סוג של נשימת גוף, במונח מקצועי קוראים לזה נשימת זימים.
דגים חיים במים בהם זמינות החמצן היא קטנה יותר מבאוויר. הטבע פיתח עבורם מערכת תומכת, זימים. הזימים מגדילים את שטח הפנים הנוגע במים ומאפשרים קבלת חמצן רב יותר אל תוך הגוף. דגים יודעים לנשום באופן פיזי לגמרי דרך איבר נוסף בגופם.
אפשר לנשום בדרכים שונות דרך מיני מקומות שונים.
- בזואולוגיה ידברו על נשימה שונה דרך דגים ומיני חיות החיים בתוך מים.
- בטנטרה ידברו על נשימת איברים נשיים וגבריים.
אחת המדיטציות היפות ביותר עבור אישה היא מדיטציית חזה, בה נעזרים בנשימה אל החזה הנשי. המדיטציה המקבילה לגברים היא מדיטציית פין, בתוכה נשימה אל הפין.
- ביוגה ידברו בעיקר על נשימה דרך האף.
- בתרפיית
נשימה, ידברו על מעגל הנשימה דרך קנה הושט ובעיקר דרך הפה.
- בכלי טיפול וריפוי רבים ידברו על דמיון מודרך או מודעות נשימה ספציפית אל תוך איבר מסוים בגוף.
- באמנויות הגוף כגון קונג-פו ואמנויות מזרח רחוק נוספות, ידברו על יכולת השליטה בנשימה. למשל: נשימה אל הגב התחתון המועברת אל הגב העליון ומשם אל הסרעפת..
אמונה
אני מאמינה בדרכים רבות נכונות לנשום.
דרך אחת אינה מבטלת את השנייה.
וכולן יחד יכולות ליצור נשימה הרמונית, גוף שמח ותודעה שלווה.
אפשר לאמן את הנשימה, אפשר אין בזה ספק. זה לקסיקון מילים מסוג אחד, זה גם קשור במאמץ שדורש אימון.
אפשר לרקוד עם הנשימה. זה לקסיקון מילים קצת אחר.
מה זה זה...לרקוד עם הנשימה?
כזה הרבה דברים. נתחיל באופן אחד חי מחדר המיטות של מכורה לתנועה שלא נעה עכשיו ומחפשת דרכים חדשות, בשכיבה!
רק שבשבילו צריך עוד הסכמה בסיסית אחת הקשורה לקשר בין רצוני ולא רצוני:
היופי המיוחד של הכלי הזה שנקרא נשימה, איתו עובדים הרבה בריו אביירטו נובע בעיני מאחת מן התכונות המופלאות שהגוף האנושי יודע ליצור- פעולת חיים לא רצונית ופעולת חיים רצונית. הגוף מפעיל שתי מערכות חיים אלו עבורנו, כדי שנהייה בחיים.
מערכת הנשימה, פועלת בשתי הדרכים האלו, היא יודעת לעבור מאחת לשנייה בהתאם לצורך.
רק ש.... אנחנו בתור יצורים אנושיים מאד ואוהבי פעילות הרבה מאד פחות, אוהבים פעילות מינימאלית שלא דורשת מאיתנו מאמץ. בתור כאלו, אנחנו הופכים לא פעם את החלק שיכול להיות פעיל בנשימה שלנו, לסביל. הופכים את מה שמוכן שנעשה איתו משהו למשהו שמכתיב אותנו.
אנחנו ערים, נושמים וחיים. אבל רוב הזמן לא מכוונים את הנשימה.
אם נוריד את המרכיב המאמץ, כי אנחנו לא רוצים להתאמץ וזה בסדר. החיים לא תמיד מכוונים אותנו למאמץ, לפעמים הם יותר מכוונים לתנועה הרמונית (תנועה שאחת מתכונותיה היא שהיא שמתקיימת שלא במאמץ.
(על מאמץ מול הרמוניה במאמר אחר.)
כדי להתחיל להבין איך אפשר לרקוד עם הנשימה, אפשר להיזכר או למי שיכול לעשות את זה לשים לב בזמן אמת:
איך נושמים כשמדברים
איך נושמים כששותקים
איך נושמים כשזזים?
כשרצים?
כשהולכים?
כשעוברים בבוקר משכיבה לישיבה?
כשרוקדים?
כשמתגלגלים?
כשנעים לאט?
כשרוקדים באקסטזה?
צעדי ריקוד-
הנשימה משתנה, יש לאיכויות שונות, עומקים שונים, מידת רוחב שונה, קצב אחר, גודל אחר אפילו, היא באזורים שונים- בטן תחתונה, לחזה עליון, לסרעפת, לריאות, לראש, לצוואר, לגב, לרגליים לא פעם כשרצים. לראש לא פעם כשחושבים, לגב לא פעם כשחווים, לבטן לא פעם כשמרגישים.
אל נא נתפס לדקויות ? יש הרבה דעות כאן, אלו שלי, של עכשיו, לא יותר.
אפשר לקחת את האיכויות האלו, לשים אליהן לב, ולהזמין אותן להיות הצעדים שבונים ריקוד בתוך הגוף שלנו. כל זה כשאנחנו שוכבים, בלי לזוז.
איך בונים ריקוד, זה יכול להישמע מצחיק בהתחלה, אבל זו דרך נעימה מאד להגדיל את טווח אפשרויות הנשימה שלנו, לרקוד באופן פנימי ולזכות בקשת רחבה יותר של מצבי תחושה, הרגשה ותודעה. ומה שמאפשר לנו יותר ויותר לנשום באמת.
תכל`ס-
שמים מוסיקה שתרצו, אפילו מוסיקה שהייתם רוקדים איתה. ומתחילים לשחק. למשל,
נושמים אל החזה כמה נשימות ואח"כ לפי הקצב, עוברים לנשום אל הבטן התחתונה, אפשר להניח שתי אצבעות ולהרגיש את הבטן דוחפת אותן כלפי מעלה כשהאוויר מגיע לשם, משנים את אורך הנשימה, וממשיכים..
ההתחלה יכולה להרגיש כמו חקירה מסקרנת ומעט מצחיקה, ואולי גם תגלו שזה כמו להתחיל לרכב על אופניים.. קצת מגושם, לרגע מאבד רצף ויציבות. אבל ככל שתמשיכו במעלה השיר, מתמסרים לקצב שלו, משחקים ומרגישים, זה ילך ויעלה על משהו.
המשהו הזה הוא זורם יותר, המשהו הזה מתחיל גם לקחת את הנשימה בעצמו, על חלק ממנה אתם משפיעים, על חלק אחר הנשימה עצמה בוחרת לאן ואיך היא הולכת.
כאן הגוף מתחיל לדבר איתנו, בשפת הנשימה. הוא אומר לאן הוא צריך, כמה ואיך, הוא גם מתחיל להיות פרטנר.
המשהו הזה הוא אתם ונושמים נשימת גוף
ורוקדים עם הנשימה.
זו יכולה להיות התנסות של שיר אחד
זו יכולה להיות התנסות של רבע שעה בשכיבה בבית או על חוף הים עם אוזניות.
היא יכולה להיות ריקוד שמתחיל עם שיר איטי, מעלה את הקצב עם שיר קצבי ונרגע עם שיר ארוך ועדין.
זו יכולה להיות התנסות של שיעור
ריו אביירטו שלם בשכיבה בחופשת הקיץ.
זו יכולה להיות התנסות בשיעור שלם של ריו אביירטו בו הקבוצה רוקדת ואתם מגיעים עם צורך עז לשכב.
כן זה היופי ב`ריו אביירטו`- - כמה הוא רחב..
זו יכולה להיות חגיגה של תנועה פנימית,
זו יכולה להיות מדיטציית גוף,
זו יכולה להיות פעילות המניעה אנרגיית חיים למוגבלי תנועה.
בקיצור זה יכול להיות שמח, עצוב, עמוק, פשוט, מרגיע, מעורר, זה יכול להיות הכל.
מגרש משחקים חדש לריקוד.
טיפ
אפשר להיעזר בהתחלה בידיים, הנחה של הידיים באזור אליו אנחנו נושמים, עוזרת לחוש את הנשימה וכך לקבל פידבק חי ותחושה ברורה יותר. בהמשך אפשר לוותר על הידיים, לתת להן להיות פרוסות לצדדים. ולרקוד כל הדרך עם פרטנרית חדשה, רעננה ושמה ? נשימה.
ענתו- ענת לידרור
`ריו אביירטו`- תנועה לגוף ולנפש
תהליכי גוף והתפתחות
054-7776259
[email protected]